החלטה בתיק ת"א 57195-11-11

רקע וטענות הצדדים

1. לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין בקשה לעיכוב הליכים. 

2. המשיבים הגישו תביעה כספית- חוזית נגד המבקשת. במסגרת כתב התביעה טוענים המשיבים, כי הם רכשו דירה מהמבקשת וכי בשל הפרת התחייבויותיה לא עלה בידם לרשום את זכויותיהם. כן הם טוענים, כי בדירה נתגלו ליקויים אשר לא תוקנו על אף תלונותיהם בנדון. המשיבים עותרים לסעד כספי וצו עשה.

3. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף. לטענתה, בעת מסירת הדירה אישרו המבקשים, כי הדירה נמסרה להם במצב תקין ובהתאם לדרישותיהם ולשביעות רצונם. לטענת המבקשת, התביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מהמועד בו נמסרה הדירה למשיבים. המבקשת טוענת, כי התביעה הוגשה בגין ליקויים אשר על פי הנטען התגלו למשיבים עם מסירת הדירה. בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי התביעה התיישנה במועד בו הוגשה. המבקשת טוענת, כי בכדי להתגבר על הסוגיה האמורה טענו המשיבים, כי הדירה נמסרה לחזקתם בתחילת 2005. לטענתה, אין ממש בטענה זו והיא מנוגדת לאישור מסירת הדירה למשיבים. בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי דין התובענה להדחות מחמת התיישנות.

4. לחלופין טוענת המבקשת, כי יש להורות על עיכוב הליכים בתיק לאור קיומו של הסכם בוררות מחייב בין הצדדים. לטענתה, חוק הבוררות מסמיך את בית המשפט לעכב הליכים אשר הוגשו בפניו בהתקיים מספר תנאים. לטענתה, כל התנאים מתקיימים בענייננו שכן בין הצדדים קיים הסכם בוררות לפיו כל מחלוקת בדבר חובת המבקשת לבצע תיקונים תוכרע בפני בורר שהינו מהנדס בניין אשר ימונה על ידי המחלקה הטכנית במשרד הבינוי והשיכון מחוז הגליל. לטענתה, הסכם הבוררות חל על הסכסוך בגינו הוגשה התובענה.

5. עוד טוענת המבקשת, כי על צד המבקש עיכוב בשל הסכם בוררות להראות, כי הוא היה מוכן לעשות את כל הדרוש לשם קיום הבוררות וכי הוא עדיין מוכן לכך בעת הגשת הבקשה. לטענתה, בענייננו לא דרשו המשיבים לקיים הליכי בוררות ולפיכך הרי שלא ניתנה לה ההזדמנות להביע את נכונותה לקיום ההליך. לטענתה, עובר להגשת התובענה פנו אליה המשיבים אולם פניותיהם לא כללו דרישה לקיום הליכי בוררות. כן טוענת, כי די בהצהרתה כי היא מוכנה והייתה מוכנה לקיים את הליכי הבוררות.

6. המבקשת טוענת, כי עסקינן בתניית בוררות בלעדית והיא ציינה שהמשיבים הסתירו מבית המשפט דבר קיומו של הסכם הבוררות.

7. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי דינה להדחות. לטענתם, במסגרת כתב התביעה הם טענו שהם הבחינו בליקויים בשנת 2005. כן הם טוענים, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. לפיכך טוענים המבקשים, כי מרוץ ההתיישנות החל בשנת 2005 ולא במועד בו קיבלו את החזקה בדירה. המשיבים הוסיפו וטענו, כי מחוות הדעת עולה, כי את חלק מהליקויים לא ניתן היה לגלות בנקל בעין לא מקצועית. לטענתם, יש בכך כדי לתמוך בטענתם לפיה אין במועד בו קיבלו את החזקה בדירה בכדי ללמד על המועד בו נודע להם אודות הליקויים והחל מרוץ ההתיישנות.

8. באשר לעיכוב ההליכים בהתאם לחוק הבוררות טוענים המשיבים, כי אין לקבל את טענת המבקשת באשר לנכונותה לניהול הליכי הבוררות. לטענתם, הם פנו למבקשת בדרישה, כי תתקן את הליקויים אולם היא התעלמה מדרישותיהם. לטענתם, ככל שהמבקשת הייתה מעוניינת באופן כנה בניהול הליך בוררות הרי שהיה עליה להודיע להם על כך. לטענתם, התחמקות המבקשת מלהשיב לפניותיהם מלמדת, כי היא לא הייתה מוכנה לקיים את הליך הבוררות.

9. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי התובענה לא הוגשה בגין הליקויים בלבד וכי בין היתר התבקש במסגרתה צו עשה, אשר הסכם הבוררות אינו רלוונטי לו. לטענתם, פיצול הסעדים והעילות יגרום לסרבול, הוצאות מיותרות ובזבוז זמן.

דיון ומסקנות

10. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפני מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט.

11. באשר לטענת המבקשת לפיה התביעה הוגשה לאחר התיישנותה נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר למועד בו החל מרוץ ההתיישנות. לטענת המבקשת, למשיבים נודע על הליקויים הנטענים במועד בו קיבלו את החזקה בדירה. המבקשת טוענת, כי מאחר וחלפו למעלה משבע שנים ממועד מסירת החזקה בדירה ועד למועד הגשת התביעה הרי שהתביעה הוגשה לאחר התיישנותה. מנגד טוענים המשיבים, כי במסגרת כתב התביעה הם טענו, כי נודע להם אודות הליקויים בתחילת שנת 2005. לטענתם, במועד בו נודע להם אודות הליקויים החל מרוץ ההתיישנות ומשהוגשה התובענה בטרם חלפו שבע שנים מהמועד האמור הרי שהתובענה טרם התיישנה במועד הגשתה.

12. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למועד מסירת החזקה בדירה. המבקשת טוענת, כי הדירה נמסרה למשיבים ביום 25.8.04 ומנגד המבקשים טוענים, כי החזקה בדירה נמסרה להם בתחילת 2005. מקובלת עליי טענת המשיבים לפיה המועד בו נמסרה להם החזקה בנכס אינו המועד בו החל מרוץ ההתיישנות. מרוץ ההתיישנות החל במועד בו נודע למשיבים אודות הליקויים נשוא התובענה. בנסיבות אלו, אינני נדרשת, בשלב זה, למחלוקת באשר למועד מסירת החזקה בדירה.

13. במסגרת כתב התביעה טענו המשיבים, כי נודע להם אודות הליקויים בתחילת 2005. מהמועד האמור ועד למועד הגשת התביעה לא התיישנה התובענה. כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד בו התגלו הליקויים אולם עסקינן במחלוקת אשר ראוי, כי תוכרע לאחר שיעלה בידי הצדדים להעלות את טענותיהן במלואן ולפעול לשם הוכחתן. בנסיבות אלו לא עלה בידי המבקשת להוכיח בשלב זה טענתה באשר להתיישנות התובענה והיא דרושה בירור עובדתי ועל כן מצאתי, כי אין מקום בשלב זה להורות על סילוק התביעה בשל התיישנותה, אלא טענה זו תוכרע לאחר שיישמעו הראיות בתיק.

14. כאמור לעיל, המבקשת טוענת, כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה בשל הסכם בוררות אשר היא והמשיבים הינם צד לו. סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 קובע, כי "הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

15. בענייננו אין מחלוקת, כי קיים הסכם בוררות אשר המבקשת והמשיבים הינם צד לו וכי הסכסוך בנוגע לליקויים בנכס הינו סכסוך אשר הוסכם למסור לבוררות. המחלוקת הינה בשאלה האם מתקיימת הדרישה לפיה בעל הדין המבקש את עיכוב ההליכים היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות והמשכה והוא עודנו מוכן לכך. בעניין זה טוענים המשיבים, כי התנהלות המבקשת לאחר שהם פנו אליה בדרישה, כי תתקן את הליקויים מלמדת, כי אין ממש בטענתה באשר לנכונותה לקיים את הבוררות.

16. על כתפי המבקשת מוטל הנטל להוכיח, כי מתקיימים התנאים לעיכוב הדיון בתובענה. בין היתר, עליה להוכיח, כי היא הייתה מוכנה לעשות את הדרוש לקיום הבוררות וכי היא עודנה מוכנה לכך. מצאתי, כי לא עלה בידי המבקשת להרים נטל זה.

17. כאמור, הנטל להוכחת התנאים לעיכוב מוטל על כתפי המבקשת. לפיכך, לא די בכך שאין ראיה, כי היא סירבה לנהל בוררות ונדרשת ראיה פוזיטיבית באשר לנכונותה לניהול הליכי הבוררות. בנסיבות אלו, איני מקבלת טענת המבקשת לפיה משלא דרשו המשיבים לנהל בוררות הרי שלא ניתנה לה ההזדמנות להביע עמדתה בנדון.